גזר דין בתיק תת"ע 9059-09

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירה של נהיגת רכב בעודו שיכור כהגדרתו בחוק.

כתב האישום המקורי ייחס לנאשם רף אלכוהול השווה ל-875 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

המדינה לא הצליחה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את רף האלכוהול הספציפי המצויין בכתב האישום אך הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם היה שיכור כהגדרתו בחוק עת נהג ברכב.

ב"כ הנאשם טען בטיעוניו לעונש כי לאור אופי ההרשעה ללא מידת אלכוהול מדוייקת אין לייחס לנאשם רמת שכרות גבוה ויש להתייחס לרף השכרות כאילו המדובר ברף השווה ל-240 מיקרוגרם אלכוהול (גבול רמת האלכוהול המותרת עפ"י חוק).

עוד טענה ההגנה בפני כי הנאשם נורמטיבי, נהג מקצועי ואין לחובתו עבר תעבורתי מכביד.

לשיטת ההגנה ראוי להסתפק בענישה העומדת ברף המינימום הקבוע בחוק אך בנסיבותיו של תיק זה יש להחיל גישת ענישה כפי שהחליט כבוד השופט טננבאום בתיק ת 709-05-10 (באותה פרשה הוחלט על פסילה בת 24 חוחשים כאשר 6 הם לריצוי בפועל והיתרה על תנאי).

התביעה מצידה הגישה טיעונים לעונש מפורטים ומנומקים בהם עתרה אף לרכיב של מאסר בפועל.

ב"כ המדינה, עו"ד לואיס, הפנה את בית המשפט לפסיקה רלוונטית, ציין את החומרה הרבה שיש בעבירה של נהיגת רכב במצב שכרות וביקש גם להפנות לעברו התעבורתי של הנאשם ממנו עולה כי צבר 11 הרשעות קודמות מאז שאחז ברשיון נהיגה.

אדגיש כי שני הצדדים לתיק הגישו טיעונים לעונש מסודרים ומנומקים ושני הצדדים העלו סוגיות כבדות משקל ביחס לענישה הראויה בתיק זה.

דיון וגזירת הדין -

 עבירה של נהיגת רכב במצב שכרות היא אחת מהעבירות החמורות בפקודת התעבורה ותקנותיה.

להבדיל מסטייה רגעית מנורמת התנהגות כמו בחציית צומת באור אדום בהסח הדעת או חריגה קצרה ממסלול הנסיעה, הרי שהתנהגות בה נוהג ברכב שיכור מהווה סיטוצייה ארוכת זמן בה אותו הנהג משמש כפצצה מתקתקת על כביש.

כניסתו של הנהג במודע למצב של ערפול חושים או חוסר יכולת להגיב בצורה רציונאלית למתרחש עשוייה להוביל למצב של תאונה קטלנית.

אי התרחשות אותה תאונה היא רק שאלה של מזל שכן הנוהג ברכב במצב שכרות "הכין את הקרקע" והגדיל מאד את הסיכוי להתרחשות האירוע הקטלני.

מידרג ענישה הכולל קנס ולפעמים גם פסילה לתקופה קצרה מתאים אמנם להתנהגות בה חוסר הזהירות או הרשלנות היו לפרק זמן קצר מאד. אך כאשר בנהיגה במצב שכרות עסקינן, המדובר בפעולה מסוכנת של נהיגה בערפול חושים הנמשכת מרגע הכניסה לרכב והנעתו ועד למפגש עם השוטר במקרה הטוב או עד לתאונה הקשה במקרה הרע.

בדיוק בשל כך, קבע המחוקק רף ענישת מינימום של 24 חודשי פסילה והכל כדי לייצר הרתעה ציבורית מפני התנהגות מסוכנת זו.

ב"כ הנאשם צודק בטיעונו לפיו בסופו של יום לא הוכיחה המדינה את רף האלכוהול המדוייק ביחס לנאשם. יחד עם זאת, וגם אם ילקח בחשבון רף אפשרי נמוך הנושק לרף המותר על פי חוק, יתברר להלן כי אין בנתון זה כדי לסייע לנאשם.

בית המשפט העליון ברע"פ 7948/08 אגבריה נגד מדינת ישראל קבע ביחס לרף אלכוהול של 280 מיקרוגרם (רף גבולי מאד) כי הענישה הראוייה היא 24 חודשי פסילה בפועל ואין הצדקה להתערב בענישה אותה קבעו בתי המשפט קמא רק בשל העובדה כי המדובר בחריגה גבולית של 40 מיקרוגרם מהרמה המותרת.

מאחר וההגנה היתה מודעת למצב המשפטי המתואר לעיל, ביקשה ההגנה לפעול בדרך חליפית לפיה תגזר תקופת המינימום הקבועה בחוק אך חלקה תהיה בפועל וחלקה על תנאי.